איליי אלישע, בנה של סמדר, נולד בקריית שמונה בט“ו בטבת תשס“ג (20 בדצמבר 2002). הוא התחנך בקריית החינוך אורט דנציגר ולמד בה בכיתת מצוינות טבע.
איליי נודע בחיבור המיוחד שהיה בינו ובין הארץ ונופיה. שנה לאחר שסיים קורס מש“צים (מדריכי של“ח – שדה, לאום, חברה) נעשה למדריך, וכך חלק עם חניכיו את המורשת הייחודית של הארץ. טרם גיוסו לצה“ל למד במכינה הקדם־צבאית אדרת.
איליי, שהיה בן יחיד, חלק קשר מיוחד עם אימו. הוא שאף לשרת ביחידה קרבית, וזה חייב אישור וחתימה של האם. ”הייתי צריכה לחתום על מלא טפסים, וכל חתימה זה רעד ודאגה וצביטה בבטן. אני חותמת, והוא מלטף לי את הראש. חותמת, והוא מלטף. ובאותו יום לא היה מאושר ממנו עלי אדמות. חיבק אותי כמו שרק הוא יודע לחבק. אמר לי: איך אני גאה בך, איזו לביאה את. כל הכבוד, עשית את זה“.
איליי התגייס לחיל השריון וסיים את כל ההכשרות ואת קורס הקצינים כחניך מצטיין. חבריו כינו אותו ”מר שריון“, מחווה למקצועיותו ולמוטיבציה שהפגין במילוי משימותיו.
אף שנפצע באחד מימי הלחימה, דחק ברופאיו והתעקש לחזור ולהילחם לצד חבריו לפלוגה. בהפוגות מהלחימה תכנן להציע נישואין לחברתו עדי ולהקים עימה בית.
איליי נפל בקרב ביום כ“ז בסיוון תשפ“ד, 3 ביולי 2024. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה.
כתבות, ראיונות ושיחות על הספר ועל תורת הבנים.
למעלה מאלפיים חללים ונרצחים הלכו מאיתנו מאז אסון שמחת תורה, השביעי באוקטובר. את רחובות ישראל והעולם מעטרים עוד מאות רבות של סטיקרים, משפטים הראויים להפוך לצו לחיים, למורי דרך מוסריים וערכיים.
אנחנו מזמינים אתכם לסייע לנו.
אתם מוזמנים להעלות סטיקרים נוספים, לתאר בקצרה את סיפור חיי הנופלים. אולם, בעיקר, אתם מוזמנים לפרש את הסטיקרים, לאפשר לכולנו לתרגם את תורת הבנים לתורת חיים.
אתם מוזמנים להפוך את הסטיקר למִשנה, "הוא היה אומר".
[תוכלו גם להעלות סטיקר, לספר בקצרה את סיפור חיי הנופלים ולבקש ממערכת האתר להוסיף פירוש!]
