"האמנתי במעשה הקטן שמחולל הרבה… רציתי וניסיתי להיות אדם, להיות יהודי"

אלחנן מאיר, בנם של בני ויוכי, אחיהם של רחל, אבישג, מנחם, אברהם ואורי, נולד בירושלים בה‘ בכסלו תשמ“ב (1 בדצמבר 1981). גדל בפסגות ובעתניאל. אחרי תום לימודי התיכון בישיבת נווה שמואל באפרת למד אלחנן בישיבת ההסדר בעתניאל ושירת בצה“ל. הוא נשא לאישה את שלומית, ויחד הם גידלו את חמשת ילדיהם: שי, טל אורות, מבשר, קרן אמונה והוד. אלחנן התגורר ביישוב עתניאל, עמל רבות על פריחתו
וראה בעצמו חוליה בשרשרת הדורות הפוסעת בדרך האבות שבהרי יהודה.

אלחנן היה אדם בעל לב גדול, האדם שכל אחד היה רוצה שיהיה לצידו בשעת צרה וצוקה, והיה מסור לצרכים של קרובים ושל רחוקים. אלחנן אהב את הארץ והקפיד להעמיק בכל אתר שטייל בו: למד את הגאוגרפיה, החי, הצומח וההיסטוריה המקראית והציונית של האזור.
אלחנן היה איש מעשה ולא הסתפק בהצהרות ובמילים. הוא הקדיש את חייו לביטחון המדינה, ובין השאר שירת בתפקיד בעל חשיבות לאומית ייחודית במוסד. היה מסור לעמו ולארצו.

האחים אלחנן ומנחם קלמנזון הגיעו עצמאית לעוטף עזה, במטרה ”לחפש יעילות“ (כלשון אלחנן) והשתתפו בקרבות. הם נלחמו בקיבוץ בארי בשבת, יום שמחת תורה, החל מהשעה שש בערב. אחיינם איתיאל זהר הורוביץ הצטרף אליהם באותו לילה.
הצוות נלחם כשש־עשרה שעות, והיה הראשון להבין את חשיבות ההתמקדות בחילוץ תושבים: נכנס לבתי המשפחות שהיו נצורות בממ“דים וחילץ משפחה אחר משפחה.
ביום ראשון, כ“ג בתשרי תשפ“ד, 8 באוקטובר 2023, בשעה 10,:15 ירה מחבל צרור יריות על אלחנן. אלחנן צעק: ”הותקלתי“. איתיאל ומנחם חילצו אותו חסר הכרה, וחובשי התאג“ד נאלצו לקבוע את מותו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס“ן. אלחנן הובא למנוחות בבית העלמין בעתניאל, והוא החלל הראשון בישראל שעל קברו גם סמל צה“ל וגם סמלו של המוסד.