הירש, בנם של ג‘ון ורייצ‘ל, אחיהן של ליבי ואורלי, נולד בברקלי שבקליפורניה בד‘ בתשרי תשס“א (3 באוקטובר 2000). בשנת 2008, כשהיה בן שבע, עלה עם משפחתו לישראל.
הוא למד בתיכון הימלפרב בירושלים, שירת בתפקיד חובש פלוגתי בחיל השריון.
הירש היה שותף ליוזמה להפגיש באמצעות משחקי כדורגל בין ילדים ישראלים לילדים ערבים שגרים בישראל. בצעירותו היה פעיל להשבתו של אברה מנגיסטו, ותמונתו של אברה הייתה תלויה בחדרו. אברה שב מן השבי שהירש לא שב ממנו. בסוף התיכון החליט הירש שלא לשמור על אורח חיים דתי כפי שהיה נהוג בבית הוריו. אף על פי כן הדגיש באוזניהם: ”תמיד אמשיך לנהוג כבוד בכם ובשבת“. בכל פעם שהגיע הביתה חבש כיפה. ”הכיפה נועדה להראות שיש משהו מעלינו“, אמר לאימו, ”את אימא, תמיד תהיי מעליי. תמיד ארים אלייך עיניים“.
בבוקר שמחת תורה תשפ“ד, 7 באוקטובר 2023, השתתף הירש בפסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים. בשעה 8:11 בבוקר שלח למשפחתו מסרון: ”אני אוהב אתכם“. ומיד אחרי הוסיף: ”אני מצטער“. ב־24 באפריל 2024 פרסם חמאס סרטון שהירש נראה בו כשזרועו השמאלית קטועה.
הירש היה אוהד של קבוצות הכדורגל והכדורסל של הפועל ירושלים, ואוהדי הקבוצות נאבקו לשחרורו. הוא שהה במנהרות עם חבריו, חבורה של צעירים שהרכיבו פסיפס ישראלי. אמרתו של הירש, המבוססת על דבריו של ויקטור פראנקל, העצימה את בני החבורה וליוותה אותם כל השהות בשבי.
באוגוסט 2024 רצחו שוביו של הירש אותו וחמישה חטופים נוספים. ב־1 בספטמבר הודיעה משפחתו על מותו, ולמחרת היום נקבר הירש בירושלים.
כתבות, ראיונות ושיחות על הספר ועל תורת הבנים.
למעלה מאלפיים חללים ונרצחים הלכו מאיתנו מאז אסון שמחת תורה, השביעי באוקטובר. את רחובות ישראל והעולם מעטרים עוד מאות רבות של סטיקרים, משפטים הראויים להפוך לצו לחיים, למורי דרך מוסריים וערכיים.
אנחנו מזמינים אתכם לסייע לנו.
אתם מוזמנים להעלות סטיקרים נוספים, לתאר בקצרה את סיפור חיי הנופלים. אולם, בעיקר, אתם מוזמנים לפרש את הסטיקרים, לאפשר לכולנו לתרגם את תורת הבנים לתורת חיים.
אתם מוזמנים להפוך את הסטיקר למִשנה, "הוא היה אומר".
[תוכלו גם להעלות סטיקר, לספר בקצרה את סיפור חיי הנופלים ולבקש ממערכת האתר להוסיף פירוש!]
